בת ג'וליט ופכרי חנוני. מירה נולדה בעפולה ביום כ"ט באייר תשכ"ב (2.6.1962). בת למשפחה שבה שבעה ילדים, אחות לאברהם, אליהו, רונן, שרון, טל ותמיר.

מירה גדלה והתחנכה בעפולה. את לימודיה סיימה בהצלחה בתיכון בן-גוריון בעיר, במגמת ביולוגיה.

כבר בילדותה התגלתה מירה כספורטאית מצטיינת, באתלטיקה ובטניס שדה. עם השנים היא הגיעה להישגים מרשימים, בהם אלופת עמק יזרעאל לנוער בטניס.

מירה הייתה מאוד מקובלת, אהודה ותמיד מוקפת בהמון חברות. לאורך שנות לימודיה היא הייתה פעילה בתנועה הצופים, אהבה מאוד את ארץ ישראל ואהבה לטייל בשביליה ובנופיה. "יותר מכל הייתה אהבתה ליופיו של הטבע", כתב אחיה, "לצבעם של הפרחים, לניחוחות האביב ולרחשי בעלי החיים".

בשנת 1980 התגייסה מירה לצה"ל. היא שירתה שירות סדיר מלא ברמת הגולן, כצפ"טית (מפעילת תקשורת והצפנה) בחיל הקשר, עד 1982.

לאחר שחרורה יצאה מירה ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, במגמת כימיה. משסיימה את לימודיה היא עברה להתגורר בחיפה והתגייסה למשטרת ישראל, לתפקיד דומה לזה שעשתה בצבא.

בשנת 1988 מירה נישאה. בשנים הבאות נולדו שלושת ילדיה – נאור, איתי ונועה.

מירה התקדמה במשטרה בתפקידים ובדרגות. לאורך השנים היא שירתה במגוון תפקידים, בהם מזכירה וראש הלשכה של מפקד מרחב חוף, ומש"קית אמ"ש (משאבי אנוש). גם במשטרה, כדרכה, ידעה מירה לשמור על יחסי רעות והערכה הדדית עם הכול, בכל מקום בו שירתה היא הייתה מאוד אהובה, מוערכת ומוקפת בחברים לרוב.

סיפרה עינב, שעבדה לצד מירה במשך שנים: "זכיתי לעבוד עם מירה מקרוב. תמיד הייתה שמחה ומאושרת, אהבה לבלות עם משפחתה, הוריה ואחיה, בעיקר טיולים בחיק הטבע. אהבה לעשות ספורט ולבלות עם חברותיה בים, בבתי קפה ובהצגות. תמיד אופטימית עם חיוך טוב על הפנים ...

מירה אהבה מאוד את תפקידה באמ"ש, עשתה אותו מתוך תחושת שליחות במטרה לקדם ולסייע לשוטרי הימ"ר ככל שאפשר".

"מירה הייתה עמוד התווך של המשפחה", סיפר אחיה טל, "מאוד דומיננטית, חיברה וליכדה בין כולם ובכל עת הייתה נכונה לעזור לכול, בנעימות, בחן ובאהבה אינסופית. תמיד שמה לנגד עיניה את דאגתה למשפחה, לילדים ולהורים".

במסגרת אהבתה לטיולים ולמשפחה חלמה מירה על טיול גיבוש משפחתי גדול, אך הטיול לא התממש כשנתגלה שחלתה בסרטן. מירה לחמה במחלה באומץ ובנחישות תוך שהיא שומרת על אופטימיות וממשיכה לנהל את משפחתה, עד שהוכרעה.

רב-נגד מירה נפלה בעת מילוי תפקידה ביום כ' בשבט תשע"ג (31.1.2013). בת חמישים בנפלה. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בעפולה. הותירה בת ושני בנים, הורים ושישה אחים.

על מצבתה של מירה כתבו אוהביה: "ממרומי שמיִם ילבלבו פרחייך. רבות אהבנוך מירה, אשת הלב הטהור".

נפרדו ממירה אוהביה: "לאורך כל תקופת המחלה נלחמה מירה כמו לביאה, חזקה כמו שרק היא ידעה להיות. בצער רב הכריעה אותה המחלה ונפרדנו ממירה בטרם עת בגיל חמישים. זיכרונה לא ימוש מליבנו לעד. יהי זכרה ברוך.

המשפחה האוהבת לעד".